אחד הדברים החביבים עלי זה ביטויים מהתנ"ך שלגמרי הוצאו מהקשרם, קבלו כמה מעניינים שאני מצאתי, וכמובן אשמח לשמוע בתגובות על נוספים:
עצת אחיתופל:
בימינו עצת אחיתופל היא כינוי לעצה רעה שאתה מקבל ממישהו שאינו רוצה בטובתך. לעומת זאת המשמעות המקורית בספר שמואל ב היא עצה מאדם חכם מאוד שדווקא רוצה בטובתך: "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם" (שמואל ב טז, כג). ואכן, דווקא כאשר אבשלום לא הקשיב לעצת אחיתופל באה עליו רעה גדולה.
מָנָה אַחַת אַפָּיִם:
בימינו משתמשים בביטוי זה במשמעות שלילית כדי לציין שמישהו חטף כהוגן. אולם במקורו לביטוי הזה יש משמעות חיובית של חמלה ותשומת לב: בספר שמואל, מסופר על מעשהו של אלקנה:
וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַה' סָגַר רַחְמָהּ. (שמואל א, א, ה).
אלקנה מצטייר כאן כבעל אוהב לנשותיו. הוא נותן לכולם לאכול ברוחב לב, ולחנה, אשתו האהובה, הוא נותן מנה אחת אפיים: פירוש ביטוי זה הוא מנה כפולה. היחס החם והמיוחד שמקבלת חנה נובע גם מכך שאלקנה אוהב אותה מאוד, וגם מתוך השתתפות בצערה על היותה עקרה.
אין בו מתום:
נהוג להשתמש בביטוי 'אין בו מתום' כדי לתאר מישהו מושלם ללא פגם. למעשה, מדובר בהפך הגמור. במקור נכתב: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן" (ישעיהו א, ו), כלומר: אין בו אף לא נקודה אחת בגוף בלי פגם.
מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו:
מקור הביטוי בפסוק מתוך נבואתו של ישעיהו. כיום משמש ביטוי זה כדי לציין בוגדים ומחריבים שיוצאים מתוך העם עצמו, אולם כשישעיהו אמר את הפסוק הוא התכוון למשהו אחר לחלוטין: זו נבואת נחמה שבה אומר הנביא שהאויבים של ישראל, ההורסים והמחריבים, יֵצאו מירושלים, ובמקומם עם ישראל ישוב אליה: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ… כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ" (ישעיהו מט, יז-יט).
כי האדם עץ השדה:
שירו המפורסם של נתן זך משתמש בביטוי זה להשוואה בין האדם לעץ השדה, ומכאן נשתרשה המשמעות של ביטוי זה כמשווה בין חיי האדם לחיי העצים. אך במקור המשמעות אחרת. בספר דברים נכתב שכאשר צרים על עיר, "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ, יט). בפסוק הכוונה דווקא לשאלה: וכי האדם הוא עץ השדה? ומכאן לומדים על איסור השחתת עצי פרי בזמן מצור ומלחמה.
יאללה. עכשיו תורכם. האם יש לכם דוגמאות נוספות?
